לפעמים משתלט עלינו רפיון ידיים, והייאוש מתנגד אל הלב.  זה קורה לכל אחד מאיתנו.
אנחנו עושים כמיטב יכולתנו, נשארים נאמנים לחלומות שלנו, חותרים להגשמת האידיאלים שלנו, ובכל זאת- שום דבר לא קורה.
או כך לפחות נדמה לנו.

לכל החלטה שאנחנו מקבלים יש משקל, וכל צעד הוא חשוב. החיים מתנהלים לפי היגיון משלהם, לא לפי ההיגיון שלנו. עלינו להתאזר בסבלנות ולסלול דרך.  לבנות את המסלול האישי שלנו ולתת אמון. ללמוד מהסתת שבבים מהאבן בסבלנות- יום אחרי יום, עד
שיום אחד מהלומה בודדת בוקעת את האבן ומגלה את היהלום הנסתר.
לא ייתכן שאדם מסור ונלהב שמצטיין במה שהוא עושה לא יגיע אל המטרה.
ברצינות.

אני מציינת בהרצאותיי ואחזור על כך עכשיו:  בעולם האינסטנט בו אנחנו חיים בו כל בחור צעיר מרשה להכריז על עצמו כגורו, כאשר פירוש המילה זה: מורה דרך בו ניתן למצוא תכניות רבות באינטרנט המלמדות להיות מנטור, כאשר מנטור הוא אדם בעל ניסיון אישי עשיר, בדוק ומובהק בתחום מסויים – דבר שתסכימו איתי, לא ניתן ללמוד בכיתה.
בעולם האינסטנט בו אנחנו חיים… האינסטנט האמיתי היחידי הוא הפודינג השיטה להצטיין לטווח ארוך היא על ידי עשיית דרך, סלילת מסלול והטמעת חותם.
התובנה של סטיב מרטין מדברת בפני עצמה: "נסו להצטיין עד כדי כך שלא יוכלו להתעלם מכם"

אנשי השבט היקרים שלי, תסכימו איתי שזו פילוסופיית חיים. 
יישמו פילוסופייה זאת בעבודה, בבית, בהורות, בזוגיות, בקהילה, בחיים בכלל אני מאמינה שהאומץ להפיק את מיטב הכישורים מניב תוצאות יוצאות מן הכלל. בסופו של דבר החיים הוגנים.  ויפים.  ניתן בהם אמון!